"נשות מצרים" שולחות לנו חיזוק

ילדה בשדהבימים אלו בהם אנו קוראות את פרשיות יציאת מצרים, רציתי לשתף במשהו שיכול לחזק אותנו בהתמודדויות היומיומיות העוברות על רבות מאיתנו.

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – כל מה שהתרחש במצרים מתרחש גם בדור שלנו, דור הגאולה. הפרשיות לא רק מספרות לנו על הקורות את אבותינו במצרים אלא מתארות לנו את מציאות חיינו.

כותב הרבי מסלונים שגלות מצרים היתה גלות הדעת – חוסר ההכרה והחיבור עמוק למציאות ה' כמנהיג היחיד של כל העולם שאין עוד מלבדו. לכן "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ופרעה מצהיר שאינו יודע את ה'. המטרה המוצהרת של רוב המכות ושל קריעת ים סוף היא להוביל לכך שמצרים ידעו את ה' וכו' (המילה "ידע" חוזרת עוד ועוד בפרשיות מצרים).

ידועים דברי הגמרא "אשה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו  של האדם". הבית הוא המקום הטבעי ביותר היוצר מרחב לישוב הדעת. ישוב הדעת מאפשר לנו להפנים את הדברים שאנו יודעים בשכל, להתחבר רגשית לערכים, לנתח מצבים בבהירות ולפעול מתוך דעה צלולה. ההיפך מזה הוא בלבול הדעת, התזזית בה אנחנו מתרוצצות מדבר לדבר, מנסות להשיג את הכל, ומתנתקות מההכרה שה' מנהל את העולם (ולא אנחנו).

המטרה העיקרית של פרעה היתה ליצור בלבול דעת על ידי פירוק המשפחה. לשם כך גזר על עבודת פרך כדי שהאנשים לא ישנו בביתיהם (מדרש רבה). כשזה לא צלח (בזכות נשים צדקניות), גזר פרעה על המתת התינוקות בידי המיילדות ובהמשך על השלכת הבנים ליאור. התוכנית כמעט הצליחה כאשר הגברים עשו חישוב קר וגירשו את נשותיהם בעקבות עמרם. הם שכחו לרגע שהקב"ה מנהל את עולמו ולא פרעה.

לא כן הנשים. שתי תכונות אפשרו לנשים להשאר מחוברות לה', לבנות את בתיהן ובסופו של דבר להוביל לגאולה.

ראשית, נשות מצרים יצאו לבעליהן לשדה ושם ילדו את ילדיהם. המיילדות קוראות לנשים אלה "חיות". במצב של גלות הדעת, הנשים התחברו לאינסטינקט הבסיסי ביותר, הכמעט חייתי של הכרת סדרי בראשית. "ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו". מתוך חיבור טבעי זה שאבו הנשים את הכוח לעשות את מה שהיה צריך כנגד כל הסיכויים וכל השיקולים.   

 האינסטינקט הבריא הזה כל כך חסר בדור שלנו בו הכל עובר דרך השכל. כאשר הסבתות שלנו ידעו לנהל בית ולגדל  ילדים "מהבטן", אנחנו מלאות ספיקות, שיקולים, חישובים, אפשרויות  ודעות הסובבות אותנו. עלינו להתחבר חזרה  לחוש הנשי הטבעי ולהאמין שאנחנו יודעות מה טוב לנו, למשפחתנו ולילדינו. כך נוכל לגרש את הספק-העמלק.

הגדולה האמיתית של נשות מצרים מתגלה במה שעשו אחרי הלידה "וכיון שהיתה יולדת, עוזבת הנער ומוסרת אותו להקב"ה ואומרת "רבש"ע אני עשיתי את שלי, אתה עשה את שלך." מיד היה הקב"ה יורד ומטפל בילדים עד שהיו גדלים וחוזרים לבתיהם. התוצאה המפתיעה היא שבקריעת ים סוף הכירו אותם התינוקות את ה' שטיפל בהם והכריזו באצבע "זה אלי ואנוהו" (מדרש רבה, בשלח).

 שנית, לנשות מצרים היתה הכרה כה מלאה במציאות של ה' בעולם עד שהיו מוכנות להפקיד את הדבר היקר מכל, את  התינוקות בנ יומם, לטיפולו של ה' מתוך אמונה ובטחון מלאים שהקב"ה יעשה את חלקו. כמה חסרה לדור שלנו היכולת הזו להרפות? כמה קשה לנו להכיר במגבלות של עצמנו  ולהגיד "עד כאן. ומכאן אני בוטחת בקב"ה שלא יעזבני". יש לנו הרבה סיבות "צדקניות" לעשות מעל ומעבר ליכולתנו ועוד קצת עבור כולם, להקריב את עצמנו. פעמים רבות זה נגמר בתסכול, ביאוש או בפיצוץ. למרבה האירוניה דווקא היכולת של נשות מצרים להרפות הטמיעה אצל ילדיהן את האמונה הכי מוחשית בה' עד שיכלו להצביע באצבע ולומר "זה אלי ואנוהו".

כל הדורות כולם נגאלים בזכות נשים צדקניות וגם לנו יש את הכח ללכת בעקבות האמהות, נשות מצרים. גם אנחנו יכולות להתחבר יותר לעצמנו, להניח קצת לשכל ולחישובים ולפעול מתוך אמונה וחוש בריאים שירשנו מדורי דורות של בנות ישראל. גם לנו יש את היכולת להכיר במגבלותינו, לעשות את מה שצריך ולסמוך שה' יעשה את חלקו. גם אנחנו יכולות למצוא דרכים להרפות מתוך אמונה שלמה בבורא עולם שהוא היחיד המנהל את העולם ואין עוד מלבדו עד שנעשה זאת מתוך ידיעה.

ואז נזכה אי"ה לגאולה השלמה בא יתקיים בנו הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".   


השאירו תגובה

Follow

Get every new post delivered to your Inbox

Join other followers